שירה רומנטית בישראל

ישראל ברוכה בכשרונות יוצאי דופן, הן מבחינת סופרים, משוררים, פסלים, ציירים ועוד. אזרחי מדינת ישראל מכונים "עם הספר" וככאלו הם נוהגים ואוהבים לקרוא ספרות, שירה, היסטוריה, ביוגרפיות ועוד. עם השנים שחלפו, התגלו בישראל משוררות רבות ומגוונות, שחלקן הגדול נמנה עם הזרם הרומנטי המקפיד לשדר לקורא אווירה רומנטית חסרת פשרות וזאת בלשון המעטה.

האסכולה הרומנטית התפתחה באמצע המאה ה- 19, כנגד האסכולה הקלאסית, שהייתה נהוגה עוד מהמאה ה- 18. משוררות רומנטיות בעולם כולו ובישראל בפרט, כותבות ופועלות על פי צו הרגשות שלהן ולא בהתאם לשכל הישר, כך שהיוצרת יכולה להתבונן עמוק אל תוך תוכה וליצור יצירה המדברת על רחשי ליבה ללא עכבות תוך עירוב הדימיון הפורה הקיים בקרבה.  

מהם מאפייני השירה הרומנטית
אם שאלתם עצמכם כיצד אתם יכולים לזהות את השירה הרומנטית מבלי לחפש מילים המכוונות לזה, הרי שחשוב שתדעו כי שירה רומנטית עוסקת על פי רוב ברגשות כמו גם בגורל אותו נושא איתו האדם. במרבית המפעמים המשורר יביע את תחושותיו הרומנטיות שלו עצמו, דהיינו הוא יתמקד בעצמו. גיבור היצירה יהיה על פי רוב (לא תמיד), יוצא דופן ובעל תכונות לצד הבנות מיוחדות השונות מהאדם ההדיוט הנמצא ביננו. ליוצר, יש רצון עז ליצור קשר בלתי אמצעי עם הטבע, והמושגים בהם הוא יעזר יהיו מושגים של נביטה, הבשלה, צמיחה וריקבון. הכתיבה תתבצע בגוף ראשון. התיאורים המאפיינים שירה רומנטית הם נופים בליל, דמדומים, חשיכה ואווירת צללים. הסמלים בשירה יהיו גם הם משולים מן הטבע ויעשה שימוש במפלי מים, יערות, עצים בודדים, אדמה, נהרות ועוד. הרומנטיקה השתלבה בשירה העברית באופן חלקי ואלו שהתחילו איתה היו טשרניחובסקי וביאליק, אך אין ספק כי לא הייתה זו שירה רומנטית טהורה, כפי שבאה לידי ביטוי בכתיבתה של שלומית כהן אסיף.

לקרוא שירה לעורר את הרגש
שירה רומנטית הנכתבת על ידי המשוררות הישראליות, מצליחה לעורר בקרב הקוראים רגשות שנדמה כי היו חבויים בהם. הכתיבה הנוגה אך עם זאת הפורצת גבולות, היא המאפשרת לקורא ולחובבי הז'אנר, להביע הזדהות עמוקה עם רגשות שהם עצמם חווים, אך לא יכלו להביע אותן במילים. המשוררות הרומנטיות בישראל, אינן עוצרות עצמן מלהביע את רגשותיהן העמוקים וזו כשלעצמה יכולה להיות הסיבה להצלחה המסחררת של השירה המענגת. יש שיחשבו, כי השירים מדברים מתוך עולמה הפנימי של המשוררת ולא בשילוב דימיון אך העובדה שאת המשוררת אין זה עוצר, היא שמצליחה להפוך שיר לשיר שקריאתו מעוררת השראה.

לסיכום – ישראל ברוכה במשוררות רומנטיות, שהצליחו לגרוף מחמאות וקהל קוראים נאמן. האסכולה של השירה הרומנטית שהתחילה צעדיה כבר באמצע המאה ה- 19, הצליחה להשתרש גם בישראל ולגרום למשוררות רבות ליצור אסכולה, בעלת קהל קוראים נאמן המתענג על יצירותיהן.